אחרי כמה שנים שחיה בלונדון, מעצבת הפנים האנה סאלי ידעה שהגיע הזמן לחזור הביתה. עם דירה משפחתית היסטורית שלא יסולא בפז בבעלות משפחתו וכעת פנויה לאחר עשרות שנים, ההחלטה הייתה ברורה.
נבנתה בסוף המאה ה-19 וממוקמת ברובע השלישי של העיר, דירה זו בשטח של 1,000 רגל מרובע הייתה שייכת במקור לדודו של סבה של האנה סאלי. יהודי זה, ניצול שואה, העביר את דירת המשפחה לאחיינו. המשפחה טיפלה בו מאז, והשתמשה בו בעיקר כנכס להשכרה. דיירתה האחרונה הייתה אישה מבוגרת, זמרת אופרה בעלת סגנון אקלקטי, שהתגוררה בה עד מותה."הסגנון שלו היה די קיטש", מודה מעצב הפנים, שהתכוון להסב את החלל לבית משלו."אבל שלנוהיה מאוד צפוף, והיינו צריכים לברר מה אפשר לשמור ומה צריך לשפץ. »
המשימה הראשונה שלו הייתה לחדש את המטבח, שהיה צפוף, חשוך ומיושן.”זה הרגיש כאילו אנחנו בפאב ישן“, מסבירה הצעירה. המטרה הייתה לפתוח אותו ולהאיר אותו. ומכיוון שזה היה החדר היחיד שהיה זקוק לשיפוץ מלא, האנה סאלי ראתה את ההזדמנות להישען על הטעם הטבעי שלה לאסתטיקה. היא בחרה בסכימה מונוכרום עם ארונות אפורים מותאמים אישית מבית Nowak Design Küchen, ריצוף עץ אלון אדרה, כיסאות מעץ קפוץ מבית Fameg ושולחן מעץ אלון מבית Made. לאחר שנאבקה למצוא אמנות במחיר סביר לחדר האוכל שלה, היא החליטה לצייר יצירה בעצמה, ולהביא תחושה אולטרה-מרינית לחלל המאופק.
הגישה של האנה סאלי לתוכנית, לעומת זאת, הייתה ממוקדת יותר בשימור. למרות שהיא שנאה בתחילה את האדום של לוחות העץ של, היא לבסוף החליטה לאמץ אותו."אני אוהב את האתגר לעבוד עם מה שכבר קיים ולהגיב אליו", היא מסבירה."במקרה הזה, זה דחף אותי לחקור אווירת רטרו יותר ממה שהייתי נוטה אליה בדרך כלל. »היא שיחקה על התגובה הזו על ידי צביעת הקשתות בגוון דומה ובחירת רהיטים בגווני חן מאותה פלטה. ספה צהובה חרדל מבית Westwing וכורסא ירוקה מבית Made משלימות את סגנון אמצע המאה, בעוד שקרנדזה וינטג' שהפכה לבר על ידי מירוסלב נברטיל מוסיפה נופך של אלגנטיות."וינה היא מוקד התנועותוארט דקו, רציתי שהאלמנטים האלה יהיו נוכחים גם הם, לצד היצירות המודרניות של אמצע המאה", היא מציינת.
טפט חדר השינה והמבנים המובנים המכוסים ממחישים בצורה מושלמת את הסקרנות והיצירתיות שבה חנה סאלי מחבקת מוזרויות בלתי צפויות. הטפט הקיים היה נקודת אחיזה מהטעם של הדייר הקודם לדרמה וזוהר."הבנתי שאנחנו יכולים לבחור באווירת בודואר צרפתית", היא מסבירה, בהשראת שטיח ורוד מאובק והשינוי שלבתור מספרה."נתתי לעצמי להיות מונחה על ידי המרחב, אבל הוספתי את הטאץ' שלי. »
בעקבות החזון שלו, חששותיו הראשוניים של האדריכל מהיעדר שפה ויזואלית מגובשת מעולם לא התממשו. הפרטים הקטנים והאידיוסינקרטיים של החלל המקורי נראים כעת מעובדים ומכוונים בגרסה העכשווית הזו. תחושה זו נוכחת במיוחד באריחים המצוירים בצורת עץ לימון בכניסה."אני שמח ששמרנו אותם", היא מסמנת."הם כל כך ייחודיים, וקנייה דומים היום תהיה... בלתי אפשרית." »למרות שהם לא דומים לשום דבר אחר בהפרט מקרין בכל הבית, ונותן תחושה של משחק מרגע הכניסה.